‏הצגת רשומות עם תוויות הום סטייג'ינג. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הום סטייג'ינג. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 בדצמבר 2015

בית אחד- שבוע אחד, הום סטיילינג והום סטייגינג!

טל התקשר אלי יום אחד ואמר לי שקיבל משימה מאשתו להתקשר אחי, ולקרא לי דחוף לעשות "משהו" עם הבית שלהם. החוש הומור שלו וקלילות השיחה סקרנה אותי לגבי הבית.
טל אהב את הבית, איריס פחות. היא רצתה לעבור, הוא פחות.
"תבואי תראי, התמונות קשות, לנו אין הבנה בסיסית בעיצוב".
כשראיתי את הבית, נאלצתי להסכים אתו..
 
ההפתעה הטובה הייתה הכניסה, הגינה המטופחת, השביל והצמחייה.
בבית הסיפור היה שונה. הבית התאים לזוג צעיר ממוצע בתחילת דרכו שאוסף אליו את כל מה שאלתיזכע לא רוצה.
כורסאות מהסבתא, כסאות מהדודה, שלוחן מהורים ותאורה... שנותנת אור.
בקיצור, משפחה צעירה באווירה מאוד זקנה ומיושנת.
 למזלנו, המקלחות והמטבח חודשו, כך שהחלק עם העלות העיקרית שודרג כבר.
היה ברור שכל מי שיגיע לראות את הבית לא יתלהב בלשון המעטה, ומה שהחלטנו, היה להלביש את הבית ולהפוך אותו לצעיר ומדליק כמו בעליו.
החלטנו גם לחפות את קיר הכניסה בבריקים ובעיקר לקנות להם פריטים שילכו איתם אחרי מכירת הבית.
שבוע אחרי, הבית נראה כך:

 
הספה האפורה כבר הייתה קיימת, כל השאר- שינינו (ראו תמונות לפני בהמשך).
 
 
 
הוספתי  כורסא צהובה, שטיח בדוגמא גאומטרית בשחור לבן.
 
 
סט שולחנות זכוכית במסגרת מתכת לבנה.
 
 
מזנון בצבע צהוב חרדלי.
 
 
כריות נוי צעירות.
 
 
החלפתי את כסאות הבר במטבח לכיסאות אופנתיים ונוחים.
 
 

 
 
 
גוף תאורה עם מנורות פחם שטף את החדר באור חמים וקסום ועציץ גדול נתן רעננות לחלל.
 
 
משפט השראה כתמונה על הקיר, מזכיר להם את הדברים החשובים באמת בחיים.
 
 
כרית שמתכתבת עם אותו הדפס של השטיח.
 
 
 
גם את המטבח היה צריך לחבר לאותה צבעוניות,
אז הוספנו קצת צבע באקססוריז:
 
 
 
מדף צהוב עם צנצנות מלאות קטניות ומדבקות לוח גיר עליהן.
 
 
אגרטלצילנדר מזכוכית שקופה מלאה בלימונים צהובים.
 
 
מבט מהמטבח לסלון.
 
 
ספלים בצבעוניות החלל.


הסלון לפני:



 

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

הום סטייגינג לבית של הילה.

הילה חברה שלי, לא אהבה את הבית שלה.
"משהו בו לא עושה לנו טוב. מהרגע שנכנסנו אליו- רק רע קורה לנו". דבר ראשון אמרתי לה להחליף מזוזות ואז התברר שאין כאלה... אני לא אדם דתי, אבל מזוזה? אי אפשר בלעדיה.
החברה שלי גילתה לי שהם רוצים למכור את הבית ולעבור צפונה למקום אחר. משנה מקום, משנה מזל...
הבעיה שהם כבר חודשים מנסים וללא הצלחה. לכן בקשה ממני לבוא, להציץ ולתת את דעתי המקצועית- למה הבית הפרטי הזה ברחוב המוצלח הזה לא נמכר ואחרים כן. החלטתי לקפוץ לביקור.
"אה, וגם אין לי שקל להשקיע "זרקה לי לקינוח.
להילה שני ילדים קטנים, ג'ינג'ים כמוהה והבית למעשה מתנהל על ידם. כשביקרתי בביתם, לא היה מקום אחד שלא היו בו צעצועים או משחקים.
הבית "נכבש" על ידי צמד הזאטוטים,  במלוא מובן המילה.  צעצועים, ציורים על קירות ודלתות, ריהוט לגמדים, מראות ותמונות שהותאמו לגובהם... בקיצור הרגשתי שפלשתי לממלכת הילדים ולא לדירת משפחה.
הדבר השני שאפיין את המקום היה העומס האדיר של פריטים בבית. מרב חפצים- לא ראיתי חלל.
במצב רגיל, הייתי ממליצה להם על חברה לסידורים שתעזור להם במיון וצמצום פריטים. אבל עם ה"אין שקל" אופציה זו נעלמה ברוח. לכן  מה שנשאר היה לתת לצמד ההורים דף של משימות.
צילמתי את הבית ויחד עברנו חלל, חלל נתתי להם הוראות לגבי צמצום הפריטים שהצעתי שיתחילו לארוז, אם ממלא חשבו למכור . הזזת רהיטים וכדומה.
לבסוף קבענו יום לשדרוג כללי שאגיע ואשנה מעט בנגיעות את הבית.
החלק המוצלח בסיפור, ששבועיים לאחר מכן הבית נמכר.
הנה תמונות לפני ואחרי.
                                                     הסלון לפני


                                                 סלון אחרי



                                                    המטבח לפני



                                              המטבח אחרי          


                                                     חדר שינה לפני



                                             חדר שינה אחרי